<h1>הבתים — שערי הקידוש והשביתה שער שביעי</h1>
<h2>דף עז.</h2>
כל כלי או כל דבר שמותר לטלטלו והיה עליו דבר שאסור לטלטלו אע"פ שנטל ממנו אותו דבר האסור אסור לטלטלו הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור. כיצד, מי שהניח מעות על גבי הכר או אבן על פי החבית וכיוצא בזה, אפילו נפלו המעות או האבן אסור לטלטל הכר והחבית. שכח המעות על גבי הכר נוער הכר והם נופלים, ומותר לטלטל הכר. וכן אם שכח אבן על פי חבית מטה על צדה והיא נופלת. היתה בין החביות ומתירא שמא תפול האבן על פי החביות ותשברם, הרי זה מטלטלה עד מקום אחר ומגביהה והיא נופלת. כתב (הר"ם) הרב בעל המאור אם הניח אבן על פי חבית מקודם השבת, נעשה ככסוי החבית ומותר לטלטל האבן ולהחזירה שמקומה של אבן מוכיח עליה שהוא ככלי. ומה שכתבנו נראה לנו עיקר. וכן דעת הרי"ף והר"ם והראב"ד.
שני דברים אחד שאסור לטלטלו ואחד מותר והם סמוכין זה על זה או זה בזה, ובזמן שמטלטל את האחד מהם יטלטל השני, אם היה צריך לדבר המותר לטלטלו מטלטלו ואפילו שהדבר האסור מיטלטל עמו. ואם היה צריך לדבר האסור לטלטלו לא יטלטלנו באותו דבר המותר. כיצד, פגה שהיתה טמונה בתבן או חררה שהיתה על גבי גחלים תוחבן בכוש או בכרכר ונוטלן, אע"פ שהתבן והגחלים ננערין וניטלין בשבת. וכן לפת או צנון שהיו טמונין בעפר ומקצת העלין מגולין שומטן בשבת בעלה שלהן אע"פ שהעפר ננער. אבל אם היה ככר או תינוק על גבי האבן או על הקורה לא יטלטל האבן או הקורה בככר או בתינוק שיש עליה, וכן כל כיוצא בזה, לר"ם. מדברי הר"ם שמענו שלא התירו לטלטל דבר האסור (אלא) [אפילו] על ידי ככר או תינוק. ויש מי שהיה אומר שכל כלי אע"פ שאסור לטלטלו מטלטלו על ידי ככר או תינוק ולא אסרו אלא באבן וכיוצא בזה שאינו כלי, ואומר שכן דעת הרי"ף. ודברי הר"ם נתבררו לנו כפי הדרך שביארנו. יש מן הגדולים שכתב שלפת או צנון הטמונין בעפר אע"פ [שאין] (ש)מקצת עלין מגולין תוחבן בכוש או בכרכר כדרך שאמרנו בפגה. ויש מי שאוסר זה, שלא התירו לטלטלה אם היא טמונה כולה על ידי כוש או כרכר, מפני שנראה כחופר. ועוד [שכשאין] (ש)מקצת העלין מגולין הרי היא כזרועה, ונראה כעוקר דבר מעיקרו, ונראין דבריו. ויש מן הגדולים שכתב שפגה וחררה אם היו מגולין מקצתן ויכול לטלטלן מטלטלן בלא כוש ובלא כרכר, ונראין דבריו.
